פסק-דין בתיק ע"פ 3078/13

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 54104-07-12, שניתן בנפרד בעניינם של שני המערערים, על-ידי כב' השופטת ח' הורביץ.

2.        המערערים הורשעו, ביום 3.12.2012, על יסוד הודייתם, בעבירה של ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) רישא וסעיף 144(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה שיוחסה להם בכתב אישום מתוקן. המערער 1 הורשע בנוסף בעבירות אלו: חמש עבירות של נשיאת נשק והובלתו, לפי סעיף 144(ב) רישא וסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין; מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין; שלוש עבירות של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק העונשין; שלוש עבירות של ניסיון להיזק בחומר נפיץ, לפי סעיף 454 סיפא ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. המערער 2 הורשע גם בארבע עבירות של אי מניעת פשע, לפי סעיף 262 לחוק העונשין.

3.        ביום 30.3.2013, נגזר עונשו של המערער 1 והושתו עליו העונשים הבאים: 7 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו; הופעל עונש מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, במצטבר לעונש שהוטל; 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, במשך 3 שנים, עבירות בנשק או עבירות אלימות מסוג פשע. בתאריך 11.4.2013, ניתן גזר הדין בעניינו של המערער 2 והושתו עליו 3 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ו-12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור בתוך 3 שנים עבירות בנשק.

עובדות כתב האישום המתוקן

4.        באישום הראשון נטען, כי בתקופה שבין אמצע מרץ לחודש מאי 2012, בחצר ביתו של המערער 2 בכפר קרע, בארבע הזדמנויות שונות, הכינו המערערים "לכל הפחות" 8 מטעני חבלה מאולתרים המורכבים מצינורות מתכת ומכילים זיקוקין, אבק שריפה ופתיל השהייה, בלא רשות על פי דין. עוד נטען, כי מטעני החבלה הם נשק "שבכוחו לגרום למותו של אדם או להזיק לו".

5.        באישום השני מסופר, כי ביום 13.4.2012 סמוך לחצות, הגיע המערער 1 לבית כלשהו בכפר קרע כשברשותו מטען חבלה מאולתר. המערער 1 הראה את המטען לדיירי הבית וכן למערער 2, וציין באוזניהם כי בדעתו להתקשר למשטרה ולדווח בכזב כי הושלך לעברו מטען חבלה מקטנוע נוסע. זאת, במטרה להרתיע גורמים מסויימים, עימם היה המערער 1 מסוכסך, מכל מגע עימו. בהמשך, נסע המערער 1 לכיוון סניף הדואר בכפר קרע כשברשותו מטען החבלה, כאשר כל הנוכחים, לרבות המערער 2, נוסעים בעקבותיו. המערער 1 הניח את מטען החבלה מתחת לרכבו, ולאחר זאת התקשר למוקד 100 של משטרת ישראל ודיווח בכזב "כי הושלך לעברו מטען חבלה מרכב נוסע". עם קבלת ההודעה, הגיעו למקום כוחות משטרה וחבלן, אשר פוצץ את המטען באופן מבוקר.

6.        באישום השלישי מתואר חיפוש שנערך על-ידי משטרת ישראל, ביום 30.4.2012, בביתו של המערער 1 בכפר קרע, שבמהלכו נתפס מטען חבלה מאולתר. נטען כי המערער 1 חשד באדם בשם נסים, כמי שהניח בחצריו את המטען, והוא גמר אומר בדעתו לנקום בו על כך.

           צוין בכתב האישום, כי בעקבות מציאת המטען, נעצר המערער 1 ובהמשך אותו יום הוא שוחרר לחמישה ימי מעצר בית בביתו. ביום 2.5.2012 בשעות הערב, הפר המערער 1 את תנאי מעצר הבית והלך לביתם של שני תושבי הכפר, מורסי ומואנס, כאשר ברשותו מטען חבלה מאולתר. באותו זמן שהו בבית תושבים נוספים, ובהם המערער 2. המערער 1 ביקש מאדם בשם בדר להשליך את המטען המאולתר לעבר ביתו של נסים, והלה הסכים לכך, במעמד כל הנוכחים, לרבות המערער 2. בהמשך, יצא בדר מהבית כאשר המטען המאולתר ברשותו, וכשהגיע לקרבת ביתו של נסים בכפר קרע, הוא הצית את פתיל ההשהיה של המטען והשליכו לעבר ביתו של נסים, שם שהו אותה עת מספר בני משפחה. למרבה המזל, המטען לא התפוצץ. לאחר זאת, הגיעו לביתו של נסים אנשי משטרה אשר גילו את המטען, בסמוך לבלוני הגז בחצרו של נסים, וחבלן משטרתי פוצץ את המטען באופן מבוקר.

7.        באישום הרביעי מסופר על עימות שהתפתח בין המערער 1 לבין אחת מבנות שכניו, ילידת 1993 (להלן: המתלוננת). על רקע סכסוך זה, החליט המערער 1 לנקום במתלוננת ובמשפחתה "באופן שישליך לעבר ביתם מטען חבלה". ביום 9.5.2012, הגיע המערער 1 לביתו של המערער 2 בכפר קרע, כאשר ברשותו שני מטעני חבלה מאולתרים, בהם החזיק ללא היתר כדין. במקום נכח גם בדר, והמערער 1 ביקשו להשליך מטען חבלה לעבר ביתם של השכנים, ובדר הסכים לכך.

           על מנת למנוע את זיהויו, ביקש בדר מהמערער 2 כי יספק לו חולצה ארוכה שאליה מחובר כובע מסוג קפוצ'ון וכן כובע נוסף, והמערער 2 עשה כן. בהמשך, יצא בדר לעבר ביתה של המתלוננת כאשר ברשותו מטען החבלה, ובהגיעו לקרבת הבית הוא הצית את פתיל ההשהיה והשליך את המטען לעבר ביתה של המתלוננת, שם שהו מספר בני משפחה. המטען נפל בחצר הבית והתפוצץ, ובדר נמלט בריצה מהמקום.

8.        באישום החמישי מתואר מפגש נוסף בביתו של המערער 2, שהתקיים ביום 9.5.2012, אליו הגיע המערער 1 כשהוא מצויד בשני מטעני חבלה מאולתרים. במקום נכח גם בדר, ונטען בכתב האישום כי המערער 1 הראה את המטענים שברשותו למערער 2 ולבדר. בסמוך לשעה 22:50, יצא המערער 1 מביתו של המערער 2 כשברשותו אחד המטענים, והגיע לביתו של עו"ד תאבת בידוסי, המתגורר עם משפחתו בכפר קרע (להלן: המתלונן). מסיבה שלא הובהרה בכתב האישום, החליט המערער 1 להניח את המטען שהיה ברשותו בחצר ביתו של המתלונן, שעה שזה שהה בבית. לאחר זאת, התקשר המערער 1 למוקד המשטרה ודיווח בכזב כי אדם אחר הניח את המטען בבית המתלונן. בעקבות כך, הגיעו למקום כוחות משטרה, מצאו את המטען ופוצצו אותו באופן מבוקר.

9.        האישום השישי והאחרון מיוחס למערער 1 בלבד, ונטען במסגרתו כי המערער 1 הגיע, ביום 29.5.2012 בשעות הלילה, לביתו של אדם בשם מורסי, כשברשותו מטען חבלה מאולתר. המערער 1 הציע למורסי לסייע לו כתצפיתן, שעה שהוא ישליך את המטען לעבר ביתו של הקאדי, איאד זחאלקה, המתגורר עם בני משפחתו בקומה השניה של בית דו קומתי, כאשר בקומה הראשונה מתגוררים הוריו. מורסי הסכים לכך, והלך ביחד עם המערער 1 לעבר ביתו של הקאדי, כאשר תפקידו של מורסי היה להתריע מפני הגעת מאן דהוא למקום. בהגיעם לקרבת הבית, הצית המערער 1 את פתיל ההשהיה במטען והשליכו לעבר ביתו של הקאדי, שעה שהוא, אשתו וילדיו נמו את שנתם. המטען נפל בחצר הבית ולא התפוצץ, והמערער 1 וכן מורסי נמלטו בריצה מהמקום. בהמשך, התקשר המערער 1 למוקד המשטרה ודיווח בכזב כי אדם אחר הניח את המטען בחצר ביתו של הקאדי. בעקבות כך, הגיעו למקום כוחות משטרה, מצאו את המטען, וחבלן משטרתי פוצץ אותו באופן מבוקר.

גזר דינו של בית משפט קמא

10.      ביום 30.3.2013, ניתן גזר הדין בעניינו של המערער 1. בפתח גזר הדין, עמד בית משפט קמא על האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער 1. מהתסקיר עולה כי מדובר בצעיר רווק כבן 21, אשר מתגורר בבית הוריו בכפר קרע. המערער 1 הוא הבן הצעיר מבין חמשת אחיו ואחיותיו. לדבריו, הוא היה קורבן לשימוש באלימות מצד אביו כאמצעי לחינוכו, והוא חש תחושות דחייה וקנאה באחיו. עם זאת, ציין המערער 1 כי כיום אביו תומך בו ומסייע לו. המערער 1 טען כי מגיל 17 הוא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים והוא אף התנסה באופן מזדמן גם בסמים מסוכנים מסוג חשיש, בהם חדל מלהשתמש לפני כשנה. המערער 1 לא ביטא נזקקות טיפולית בנושא צריכת האלכוהול והסמים. המערער 1 מוכר לשירות המבחן לנוער, לאחר שבשנת 2007 יוחסה לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, כאשר הליך זה הסתיים ללא הרשעה. בתחילת שנת 2012 הורשע המערער 1 בעבירה של החזקת נשק שלא כדין. בשיחתו עם קצינת המבחן טען המערער 1 כי בתקופת מעצרו בפרשה זו הוא ערך חשבון נפש עם עצמו והבין את השלכות המעשים עליו ועל הסובבים אותו. בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, התקשה המערער 1 לקחת אחריות מלאה על מעשיו ונטה למזער את חלקו ולטשטש את מידת אחריותו, הגם שהוא הביע חרטה מילולית. הוא תירץ את מעשיו בכך שמדובר בהתנהגות ילדותית הנובעת "מרצון לחפש ריגושים ותשומת לב", וכיום הוא מבין כי התנהגותו נובעת משיקול דעת מוטעה. המערער 1 התמקד בעיקר במחירים האישיים אותם עליו לשלם, נוכח מעצרו והעמדתו לדין. בנסיבות אלה, סבר שירות המבחן כי מדובר באדם המתקשה לשלוט בדחפיו, ומגלה מגיל צעיר התנהגות אנטי סוציאלית. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער, בציינו כי נמצאו אצל המערער 1 סימנים "המעידים על סיכוי משמעותי להישנות ביצוע עבירות בעתיד".

11.      מטעמו של המערער 1 העיד נזיה מסארווה, ראש מועצת כפר קרע, אשר מסר כי המערער 1 נמנה על משפחה נורמטיבית, אשר התגייסה על מנת להחזיר את המערער למוטב ולנסות לשקם אותו. לגישתו של מר מסארווה, גיוסו של המערער 1 כמודיע משטרתי תרם לביצוע העבירות, כאשר הרקע למעשים אינו עברייני אלא שהמעשים נועדו לאפשר למערער להתבלט בחברה המקומית וכדי שהוא יוכל "להתגאות במשהו". לדידו של מר מסארווה, מדובר במעשים שיש לראותם כמעשי קונדס, ולטעמו "זה היה יותר ילדותי מאשר פשיעה". במסגרת ראיותיה לעונש הגישה המשיבה את פסה"ד שניתן במסגרת ת.פ 15737-10-11, שם הוטלו על המערער 1 ארבעה חודשי מאסר על תנאי, שהם חבי הפעלה.

12.      בית משפט קמא ציין בגזר דינו כי מדובר בפרשיה חמורה ביותר, כאשר המערער 1 הכין 8 מטעני חבלה לפחות, ועשה בהם שימוש כמתואר בכתב האישום. הודגש, כי מדובר במטענים שיש בכוחם להמית אדם או לגרום נזק ממשי לאדם ולרכוש. העבירות בוצעו בצוותא חדא עם תושבים נוספים, תוך תכנון וסיכון חיי אדם, כאשר המערער הוסיף חטא על פשע בכך שמסר הודעות כוזבות למשטרה. בית משפט קמא דחה את הטענה כי מדובר במעשי קונדס או במעשים שנועדו "לרצות או להרשים את המשטרה, במסגרת היותו מודיע". המערער 1 סבר, כך נראה, כי הקשר שיש לו עם המשטרה יגן עליו, אך אין שחר לטענה כי כוונתו היתה להרשים מאן דהוא, שכן חלק מהמטענים הונחו במסגרת סכסוך עם גורמים מסוימים, או כנקמה באנשים "על מה שסבר כי עוללו לו או למקורביו". בית משפט קמא ראה בחומרה את העובדה כי המערער 1 ביצע את אחת העבירות שיוחסו לו תוך הפרת תנאי מעצר הבית בו הושם, והוא אף הפעיל אחרים לצורך ביצוע המעשים. כמו כן, סבר בית משפט קמא כי אין להקל ראש גם במסירת הידיעות הכוזבות למשטרה, שיש בהן משום שיבוש הסדר הציבורי.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי אין לזקוף לזכותו של המערער 1 את העובדה כי לא נגרמו אבידות בנפש, בשים לב לסיכון הרב שיצר בהנחת המטענים בבתי מגורים שבהם שהו בני אדם. בית משפט קמא הוסיף עוד, כי אך בנס לא קופחו חיי אדם בשים לב לעובדה כי מרבית המטענים הופעלו, כאשר חלקם לא התפוצץ. לצד הקולה, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר של המערער 1; בהודאתו באשמה, דבר שהביא לחיסכון ניכר בזמן שיפוטי; בחרטתו; ובדברים החיוביים שנשמעו מפי עד ההגנה ושחלקם מצאו את ביטויים גם בתסקיר המבחן. לאחר זאת, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם לכל עבירה בנשק (בית משפט קמא השתמש במונח "רף ענישה" אך כוונתו היתה, ככל הנראה, למתחם הענישה - א.ש.), נע בין 3 ל-6 שנות מאסר. לגישתו של בית המשפט, יש מקום לקבוע עונש נפרד לכל עבירה, אך לנוכח הנסיבות המקלות שנמנו לעיל, נקבע כי "יהיה מקום להורות על חפיפה של חלק מתקופות המאסר שיוטלו בגין כל אחד מהאישומים". לאור האמור, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער 1 במסגרת האישום הראשון, שלוש שנות מאסר בגין כל עבירה; במסגרת האישום השני נגזרו על המערער 3 שנות מאסר; ובגין כל אחד מהאישומים השלישי, רביעי, חמישי ושישי, 5 שנות מאסר. לאחר חפיפת חלק מהעונשים נקבע כי על המערער לרצות 7 שנות מאסר בפועל. לאחר הפעלת 4 חודשי מאסר על תנאי במצטבר לעונש זה, נקבע כי על המערער 1 לרצות עונש מאסר כולל של 7 שנים וארבעה חודשים, שמניינו מיום מעצרו 26.6.2012. זאת, בתוספת 12 חודשי מאסר על-תנאי.

גזר דינו של המערער 2